Steinsaltz Commentary Sotah 26a – ביאור שטיינזלץ סוטה כו.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר. שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר ^אלֹא יִשָּׂא אָדָם מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ וְאִם נָשָׂא יוֹצִיא וְלֹא יַחְזִיר עוֹלָמִית וַחֲכָמִים אוֹמְרִים ^ביוֹצִיא וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לִכְנוֹס יִכְנוֹס. ^גוְהָרוֹבֶא שֶׁנָּשָׂא עֲקָרָה וּזְקֵינָה וְאֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים מֵעִיקָּרָא לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר יָכוֹל הוּא לִישָּׂא אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה. ^דאֲבָל הַמְקַנֵּא לַאֲרוּסָתוֹ וּלְשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁלּוֹ וּמִשֶּׁכְּנָסָהּ נִסְתְּרָה אוֹ שׁוֹתָה אוֹ לֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה ^המְעוּבֶּרֶת וּמֵינֶקֶת עַצְמוֹ אוֹ שׁוֹתָה אוֹ לֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ ^והָרוֹבֶא שֶׁנָּשָׂא עֲקָרָה וּזְקֵינָה וְיֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים אוֹ שׁוֹתָה אוֹ לֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה. ^זאֵשֶׁת מַמְזֵר לְמַמְזֵר וְאֵשֶׁת נָתִין לְנָתִין וְאֵשֶׁת גֵּר וְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר וְאַיְילוֹנִית אוֹ שׁוֹתָה אוֹ לֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה קָתָנֵי מִיהָא אַיְילוֹנִית תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן. אָמַר לְךָ רַב נַחְמָן תַּנָּאֵי הִיא וַאֲנָא דַּאֲמַרִי כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַיְילוֹנִית לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ה׳:כ״ח} וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע מִי שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַזְרִיעַ יָצָאתָה זוֹ שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְהַזְרִיעַ. וְרַבָּנַן הַאי וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע מַאי עָבְדִי לֵיהּ מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְתַנְיָא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה [זָרַע] שֶׁאִם הָיְתָה עֲקָרָה נִפְקֶדֶת דִּבְרֵי ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אִם כֵּן יִסָּתְרוּ כׇּל הָעֲקָרוֹת וְיִפָּקְדוּ וְזוֹ הוֹאִיל וְלֹא נִסְתְּרָה הִפְסִידָה. אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע ^חשֶׁאִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר יוֹלֶדֶת בְּרֶיוַח נְקֵבוֹת יוֹלֶדֶת זְכָרִים קְצָרִים יוֹלֶדֶת אֲרוּכִּים שְׁחוֹרִים יוֹלֶדֶת לְבָנִים.: אֵשֶׁת מַמְזֵר לְמַמְזֵר.: פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא אַפּוֹשֵׁי פְּסוּלִין לָא ליפוש קָא מַשְׁמַע לַן.: אֵשֶׁת גֵּר וְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר וְאַיְילוֹנִית.: פְּשִׁיטָא. מַהוּ דְּתֵימָא {במדבר ה׳:י״ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא גֵּרִים קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן וְאֵימָא הָכִי נָמֵי וְאָמַרְתָּ רִבּוּיָא הוּא.: אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה כּוּ׳.: (אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה) פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא {במדבר ה׳:י״ג} וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה אֲסוּרָה הָא נִתְפָּשָׂה מוּתֶּרֶת וְזוֹ הוֹאִיל וְנִתְפָּשָׂה אֲסוּרָה אֵימָא לָא תִּשְׁתֵּה קָא מַשְׁמַע לַן.: וּמוּתֶּרֶת לְבַעְלָהּ.: פְּשִׁיטָא אָמַר רַב הוּנָא בְּמִתְנַוְּונָה מִתְנַוְּונָה הָא בַּדְקוּהָ מַיָּא. ^טבְּמִתְנַוְּונָה דֶּרֶךְ אֵבָרִים מַהוּ דְּתֵימָא הָא זַנּוֹיֵי זַנַּאי וְהָא דְּלָא בַּדְקוּהָ מַיָּא כִּי אורחיה מִשּׁוּם דִּבְאוֹנֶס זַנַּאי וּלְגַבֵּי כֹּהֵן אֲסִירָא קָא מַשְׁמַע לַן.: אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה.: פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ אָמַר רַחֲמָנָא וְהַאי לָאו בַּר הָכִי הוּא קָא מַשְׁמַע לַן.: עַל יְדֵי כׇּל עֲרָיוֹת מְקַנִּין.: פְּשִׁיטָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות גירושין י״א:כ״ה
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר י״ג:י״א
שולחן ערוך אבן העזר י״ג:י״א

^ב רמב״ם הלכות גירושין י״א:כ״ח
טור אבן העזר י״ג:י״ב
שולחן ערוך אבן העזר י״ג:י״ב

^ג רמב״ם הלכות סוטה ב׳:י׳

^ד רמב״ם הלכות סוטה ב׳:ה׳

^ה רמב״ם הלכות סוטה ב׳:ז׳

^ו רמב״ם הלכות סוטה ב׳:י׳

^ז רמב״ם הלכות סוטה ב׳:ו׳

^ח רמב״ם הלכות סוטה ב׳:י׳
רמב״ם הלכות סוטה ג׳:כ״ב
סמ״ג מצוות עשה נ״ו

^ט רמב״ם הלכות סוטה ג׳:כ״א

מעוברת חבירו ומינקת חבירו — לא שותות ולא נוטלות כתובה, אלו דברי ר׳ מאיר. שהיה ר׳ מאיר אומר: לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו לפני שמלאו עשרים וארבעה חודשים ללידת הולד, כשייגמל הילד מיניקתו, ואם נשא — יוציא (יגרש) ולא יחזיר אותה עולמית, שקנסוהו על שעבר על דברי חכמים. וחכמים אומרים: יוציא בגט, וכשיגיע זמנו לכנוס (לשאת) לאחר עשרים וארבעה חודש ללידת הולד — יכנוס אותה פעם שניה. ועוד אמרו: והרובא (בחור, איש צעיר) שנשא אשה עקרה וזקינה ואין לו אשה ובנים מעיקרא [מתחילה] — לא שותה ולא נוטלת כתובה, שהרי נשא אשה האסורה עליו, שהרי אינו יכול לקיים על ידה מצות פריה ורביה שטרם קיימה. ר׳ אלעזר אומר: אין בנישואין אלה עצמם איסור, שהרי יכול הוא לישא אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה. ומשום כך הריהי שותה אבל המקנא לארוסתו או לשומרת יבם שלו, ומשכנסה נסתרה — או שותה או לא נוטלת כתובה. מעוברת ומינקת עצמו שקינא לה, שיש לחשוש שמא יזיקו המים המרים לוולד, מכל מקום קינויו קינוי ולכן או שותה או לא נוטלת כתובתה. הרובא (הצעיר) שנשא עקרה וזקינה, ויש לו אשה ובנים ואם כן, אין היא אסורה עליו שהרי קיים כבר מצות פריה ורביה — או שותה, או לא נוטלת כתובה. אשת ממזר שהיתה נשואה לממזר, בנישואין כשרים, או אשת נתין לנתין, או אשת גר או עבד משוחרר, או איילונית שקינא לה בעלה — או שותה, או לא נוטלת כתובה. קתני מיהא [שנה התנא על כל פנים] שם שאיילונית שותה, והרי זו תיובתיה [קושיה חמורה על] רב נחמן! ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב נחמן: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין זה, ואנא דאמרי כי האי תנא [ואני שאמרתי את דברי, כדעת תנא זה אמרתי]. דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה, שנאמר: ״ונקתה ונזרעה זרע״ (במדבר ה, כח) — מי שדרכה להזריע, יצאתה זו שאין דרכה להזריע. ושואלים: ורבנן [וחכמים] הסבורים באותה ברייתא שאיילונית שותה, האי [זה] הכתוב ״ונקתה ונזרעה זרע״ מאי עבדי ליה [מה עושים הם בו]? הלא אינה בכלל ״ונזרעה זרע״! ומשיבים: מיבעי להו לכדתניא [נצרך הוא להם לכפי ששנינו בברייתא]: מה שנאמר ״ונקתה ונזרעה [זרע]״, לומר שאם היתה עקרה — נפקדת בבנים, אלו דברי ר׳ עקיבא. אמר לו ר׳ ישמעאל: אם כן — יסתרו כל העקרות, וישתו מי סוטה ויפקדו, שיש להן דרך כזו להיפקד, וזו, אשה עקרה שהיא צנועה וכשירה, הואיל ולא נסתרה הפסידה בנים?! אלא יש לומר: אם כן מה תלמוד לומר: ״ונקתה ונזרעה זרע״, שאם היתה יולדת עד עכשיו בצער — יולדת מעתה בריוח (ברווחה בלא צער), היתה יולדת נקבות — יולדת עכשיו זכרים, היתה יולדת ילדים קצרים (נמוכים) — יולדת ארוכים (גבוהים), היתה יולדת ילדים שחורים שאינם יפים — יולדת לבנים, יפים. א שנינו במשנה שאשת ממזר הנשואה לממזר שותה. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא, שהרי נישואיהם נישואין כשרים! ומשיבים, מהו דתימא [שתאמר]: אפושי [להרבות] פסולין לא ליפוש [נרבה] ואין מעוניינים בקיומם של נישואין כאלה, ולכן לא תשתה ותיאסר על בעלה, ולא תלד מעתה ילדים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין הדבר כן. ב עוד שנינו שם: אשת גר ועבד משוחרר, ואיילונית או שותה או לא נוטלת כתובה. ותוהים לגבי אשת גר ועבד כנעני משוחרר (שגם הוא גר): פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא, שהרי אשתו היא לכל דבר? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: הלא נאמר בראש פרשת סוטה ״דבר אל בני ישראל״ (במדבר ה, יב), ויש מקום לומר שבא הכתוב למעט: בנים של ישראל דווקא, ולא גרים, על כן קא משמע לן [השמיעה לנו] הברייתא שאף גרים בכלל. ושואלים: ואימא הכי נמי [ואמור שכך הוא גם כן] שהכתוב בא באמת למעט גרים! ומשיבים: ״ואמרת״ (במדבר ה, יב) שנאמר אחר כך — לשון רבויא [ריבוי] הוא, ללמד שכל ישראל, אפילו גרים, שותים. ג שנינו במשנה: אשת כהן שותה ומותרת לבעלה. ותוהים: אשת כהן שותה פשיטא [פשוט, מובן מאליו] ששותה! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר], הלא אמר הכתוב בסוטה: ״והיא לא נתפשה (נאנסה)״ (במדבר ה, יג) ולכן היא אסורה, הא [הרי] אם נתפשה — מותרת לבעלה. וזו אשת כהן הואיל וגם אם נתפשה אסורה היא לבעלה — אימא [אמור] שלא תשתה שהרי אין דינה שווה לשאר נשים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שהיא שותה. ד שנינו במשנה שאשת כהן שותה ומותרת לבעלה. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], הלא נבדקה ונמצאה טהורה! אמר רב הונא: מדובר שם במתנוונה שהולך גופה ומתנוון. ותוהים: מתנוונה — הא [הרי] כבר בדקוה מיא [המים] והוכיחו שהיא טמאה, אלא שהזכות תולה לה אבל אסורה לבעלה! ומשיבים: במתנוונה דרך אברים אחרים. כלומר, מחלות באות עליה, אבל לא באיברים האמורים בתורה. מהו דתימא [שתאמר]: הא זנויי זנאי [זו באמת זנתה], והא [וזה] שלא בדקוה מיא כי אורחיה [המים כדרכם] הוא משום שבאונס זנאי [זנתה] ולגבי כהן בכל אופן היא אסירא [אסורה], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין חוששים לכך. ה שנינו במשנה שאשת סריס שותה. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], הלא נשואה היא לו! ומשיבים, מהו דתימא [שתאמר]: הלא ״ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך״ (במדבר ה, כ) אמר רחמנא [אמרה תורה], והאי לאו בר הכי [וזה, בעלה אינו מסוגל לכך] הוא, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין אומרים כן. שנינו במשנה שעל ידי (לשם) כל עריות מקנין (מקנאים) ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא!מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון